השפעת הגיבוש לקורס טייס על החברה בישראל

הגיבוש לקורס טיס מלווה בחוסר ודאות ולחץ (פיזי ונפשי) הנחת היסוד כי בתרבות ארגונית זו נמצא המפתח לאבחון אופיו האמיתי של האדם. לשם כך עוצבה סביבה ארגונית שיוצרת תנאים קשים מבחינה פיזית ופסיכולוגית. במסגרת הגיבוש החניכים חיים במאהל בתנאי שדה, ללא מקלחות, עם שינה קצובה (במופרעת לעתים בהקפצות), אוכל קצוב, ללא קשר עם העולם הסובב ובאווירה מתמדת של חוסר וודאות. לאורך כל הגיבוש שומר הסגל על יחס מרוחק.

כל הנאמר עד כה היה עד לשנת 1994, בשנה זו בג״ץ כפה על צה״ל את כניסתן של נשים לגיבוש קורס טיס. כל מחקר שעוסק בשילוב (במקרה זה, נשים) מעוניין לבחון את הגורמים המשפיעים עליו. יש לציין שבמחקר זה לא מתיימרים לבדוק את הצלחת השילוב, מאחר שהגדרת ההצלחה היא עניין שבשיפוט ותלויה בקריטריונים של המגדיר (היינו חייל האוויר). אחוזי ההצלחה של הנשים היו נמוכים מאלה של הגברים.

חיל האוויר אמנם התגייס למשימה של שילוב נשים, אך אם הסוציאליזציה והמיון המשיכו להיעשות בהתאם לתרבות הגברית המסורתית ובידי גברים, הרי שבמונחים ארגוניים שילוב זה הוא בגדר שינוי ממעלה ראשונה, שלומר תפעולי וטכני, ואינו מלווה בשינוי ממעלה שנייה, היינו ערכי ומהותי.

כפי שתיאר מפקד בבית הספר לטיסה: ״את המדיניות להשתלבות החניכות בקורס טיס ניתן לסכם במשפט אחד: שוויון זכויות וחובות מלא, ויותר לא מדברים על זה״. אך מדיניות מוצהרץ זו לוותה בעמימות ובכפילות: השאיפה היא ״שוויון זכויות וחובות מלא״, אבל כפי שנראה להלן, ברור ומקובל היה שיבוצעו התאמות לגבי נשים, כגון במגורים, במאמצים פיזיים ובעקרונות מיון. ״יותר לא מדברים על זה״ מבטא את השאיפה הארגונית לשקט תקשורתי ותעשייתי, על אף, ואולי בגלל, העניין הרב שעורר תהליך ההשתלבות של נשים מבחינה ציבורית, תקשורתית וצה״לית. המדיניות המוצהרת בבית ספר לטיסה שאפה להתייחס להשתלבות החינוכית כעניין ש״עושים אותו ולא מדברים עליו״.

בהיבט של המאמצים הפיזיים היה ברור שהדרישה מנשים ומגברים צירכה להיות שונה. הגיבוש למשל בנוי באופן מסורתי סביב מאפייני הגוף הגברי, כשהעומסים והמאמצים מוגדרים לפי יכולות של גברים. לכן הוחלט לתת לנשים הקלות במאמצים הפיזיים, הן בגיבוש והן בקורס כולו, וזאת בתיאום עם מחלקת כושר קרבי של צה״ל שאישרה את תכנית האימונים ואת סרגל המאמצים לשנים.

הרציונליזם כרעיון שבראשיתו היה פורץ דרך, שבר את מוסכמות הדת, ניפץ את הבורות, ועודד את צמיחת המדע והתבונה. אולם התרחשה תפנית בשימוש ברציונליזם, כשהחלה להיווצר הפרדה בין המדע לערכים, כך שהמדענים איבדו ראייה ערכית והחלו לחקור התנהגות אנושית של עובדים ללא תהיה בעצם הלגיטימיות של הקונספט בו מצויים ופועלים העובדים.

המעסיקים תמיד חיפשו דרך להגדלת רווחים והגדלת שליטתם על הכוח העבודה. עם עידן הרציונליזם, אלו החלו בשימוש בכלים רציונליים בארגון, תוך בחינת העבודה במונחים של יעילות, תכנון, ביטול השרירותיות וקבלת החלטות מסודרת. לגישה זו היו מספר השלכות. ניתן ללמוד משיטת הניהול המדעי של טיילור (רציונליזם מדעי) שהתוצאה היא שהעובד הורגל שלא לחשוב חשיבה עצמאית, משום שקיבל הנחיות מלמעלה ואין הוא נצרך להשתמש במוחו ולהפעיל את האינטואיציה או רגשות עצמאיים. כלומר, גישה רציונלית זו דווקא יצרה בורות אצל העובדים.

בנוסף, בהתאם לשאיפתם של המעסיקים, הגישה הרציונלית בארגון הביאה לריכוז הכוח והשליטה בראש הפירמידה של הארגון, המכתיב את המדיניות, אופן העבודה והלך הרוח. כך גם השימוש בביורוקרטיה, שמטרתה על פי וובר ליצור דיוק ובהירות, כשיטה יעילה ואוניברסלית, אפשרה למעשה התנהגות סודית ושרירותית מצד המעסיקים כלפי העובדים, דבר שהוליד תחושת ניכור, זרות, חוסר התמצאות וכתוצאה מכך גם נחיתות.

הרציונליות אינה רק אידאולוגיה המאפשרת שליטה, אלא גם אמצעי המאפשר לאליטה של הניהול לשמר את גבולותיה. ניתן להדגים זאת בתיאור חסימת כניסתם של מיעוטים למקצועות הניהול, הנתפש כנחלתם של גברים לבנים. שיעור הנשים המתמנות לתפקידי ניהול הולך וקטן ככל שעולים בהיררכיה.

סוגייה זו מתכתבת עם מאמרם של צור ורז אודות כניסת נשים לקורס טיס, המהווה דוגמה למימוש בפועל של דברי שנהב במאמרו. גם צה״ל מתנהל בגישת הניהול המדעי, ומאופיין בבידול מגדרי מובהק. דמות המנהל כדמות המפקד, נתפשת כגברית, ומקומן של הנשים נתון תחת סטריאוטיפים מגדריים, שאף על פי שקיים הניסיון להתאים את המערכת לקליטת נשים, באופן שורשי ומהותי המנגנון הצה״לי הוא רציונלי, גברי, המקפיד לשמר את גבולות האליטה הפיקודית ככזו.