שוב היהודים שרדו איכשהו

כמו הלכלוך בין הרצפות, כמו מצות מפסח קודם, כמו טפטים מתקלפי על קיר ישן ככה יהודים מצליחים כבר אלפי שנים לשרוד, בקושי, בהמון סבל, אבל הנה הם עדיין כאן. למרות כל התלאות שפקדום,לא הוכחדו יהודי פניאס וראיה לכך מצויה בתלמוד, המזכיר את רבי אלעזר בן הורקנוס שבמסעותיו בארץ מבקר גם בקיסריון (פניאס) ופוגש בה את רבי יוחנן בן אילעי ועוד תלמידי חכמים  התנהגותו הבוגדנית של אגריפס ה 2 כלפי יהודי ארצו ובירתו לאחר המרד, מוצאת ביטוי במדרשים ואגדות חז"ל מהימים ההם. בהם ניכרת האכזריות בה נהג ביהודים מארץ דן והגילעד. אגריפס – ראש מתי המעט שנותרו אחרי הטבח שטבחו הרומאים במורדים היהודים, והשתלטו על אדמותיהם של הנרצחים.   לאחר שאגריפס ה 2 מת מבלי להשאיר יורשים, מועברות נחלותיו כולל פניאס (קיסריון) בירתו, לידי הנציב הסורי. הישוב היהודי עדיין קיים, אך התדלדל מאד. כמה דורות לאחר המרד והחורבן, סמוך למרד בר כוכבא, מבקרים רבי יהושוע ורבי עקיבא בעמק החולה שם מעלה עובד אדמה מקומי תרומה נכבדה לצרכי המרד. כמה דורות אחרי מרד בר כוכבא, עם חלוקתה מחדש של סוריה בערך 200 לספירה, הופכת בניאס לחלק  מפניקיה (כנראה מנהלי בלבד) למשך זמן רב.

תקופת המשנה, התלמוד והמדרשים

סוגיה הנוגעת לקיסריון בתקופה זו היא, מעמדה של העיר בא"י בתקופת עולי בבל. לקביעה זו הייתה חשיבות מעשית בעניין החוק הנהוג בא"י על שטח זה. רבים מהחוקרים, גם בני זמננו חושבים שקיסריון – פניאס, אינה אלא דן – ליש – לשם המקראית. האם פניאס – בניאס – היא אכן דן, ליש המקראית? אין בטחון ש דן המקראית היא אכן פניאס. ראשית, משום שלא נמצאו באזור פניאס הוכחות ארכיאולוגיות כלשהן המעידות על קיומו של ישוב קדום יותר מהתקופה ההלניסטית. וגם משום שלא נמצא באזור תל קדום.   כמו כן, לא העלו בדעתם החוקרים ש תל דן, עליו עמד כנראה הכפר הקטן דן – שזהו מקום המקדש המפורסם של דן בעבר, כיון שבמרחק כמה מייל בלבד מזרחה משם על אם הדרך המוליכה מנמלי עכו וצור אל המפרץ הפרסי – נמצאת עיר המקדש והמלוכה: פניאס. מקום שנראה מתאים יותר, לפחות "מסיבה פסיכולוגית" וזהו כנראה המקור לטעויות.

התקופה הביזנטית

בתקופה זו, רוב תושביה של פניאס היו נוצרים. באותה תקופה, הדת ההלניסטית הייתה עדיין חזקה ובעלת השפעה רבה בעיקר בדרום ובשפלה אך גם באזור פניאס.  סביב 350 לספירה, רבים מבני המקום הם מתנגדי הנצרות, וידועים אירועים של שריפת כנסיות. בהדרגה התבססה הנצרות גם כאן, והמקום הפך למושבה של בישופות מהחשובות בצפון הארץ.