הבטים סוציאליסטים

שורשי התפיסות התאורטיות הן נוגעות לחקר הסוציולוגיה של מומחיות הינם דורקהיימיאנים-פרסוניאנים, שהקנו לתפיסה יסוד נורמטיבי שבכוחו לרסן את כוחות השוק והמנגנון הביורוקרטי. מאוחר יותר היסוד הנורמטיבי נזנח לטובת ניתוחים מיקרו-סוציולוגיים או מחקרים בעלי אוריאנטציה מרקסיסטית. לפי תפיסה זו, מקצועית היא תוצאה של הבנייה חברתית המשוקעת בהקשרים חברתיים ומוסדיים מקומיים ובאינטרסים הכרוכים בכך.

המושג ״הסוציולוגיה של המומחיות״ מתאר תפיסות בתוחם הסוציולוגיה של המקצועיות והמומחיות שמקורן בסוציולוגיה של המדע והטכנולוגיה. תפיסות אלו קורעות תיגר על תפיסת המקצועיות כייחוס חברתי בלבד ומנסה לבחון באופן ריאליסטי את התנאים המאפשרים יתר הבנה וביצוע טוב יותר ומהיר יותר של המשימות.

תיאוריות ״הסוציולוגיה של המומחיות״ נחלקות לשתי זרמים: קוגניטיבי ורישתי. הזרם הקוגניטיבי, רואה במומחיות ידע סמוי הנרכש בתהליך חיברות לקהילה מקצועית וכולל היכרות מעמיקה עם הפרקטיקות והכללים של התחום ועם פעילויות הרקע המאפשרות אותם. הזרם הרישתי, רואה את המומחיות כרשת, מבנה גמיש שקושר בין שחקנים, אובייקטים ופרקטיקות המעורבים יחדיו בהתמודדות עם בעיות ומשימות ספציפיות.

מצד אחד, התמקצעות והתמחות ניתפסו כאמצעי כדי לקדם את המטרות והערכים שלשמם קמו הארגונים, מצד שני, המחקרים בתחום לא התעלמו מהסכנות הטמונות בתהליכי ההתמקצעות, המלווים בייצור ובשיעתוק של היררכיות חברתיות באירגונים ובניטרול אופיים הדמוקרטי. כמו כן, ניתן כי אימוץ שיח פרופסיונלי בקרב פעילי הארגון, מעקר את המימד הפוליטי החיוני לקריאת תיגר על הסדר החברתי.

מחקרים הנוקטים בעמדה ביקורתית תופסים את תהליך ההתמקצעות בעיקר כמנגנון הפועל להגבל האפשרויות להשתתפות אזרחית והדרת סוגים שונים של ידע והשתתפות. אולם, אף שהגישה הביקורתית מספקת ארגז כלים תאורתיים לבחינת הסכנות שמעמידה המקצועיות לאוטונומיה של הארגונים וליכולתם ליצור שינוי חברתי, היכולת שלה לתפוס הבטים אחרים של המציאות מוגבלת מאד. היא מתבססת על תפיסה שרואה במקצועיות מנגנון שמייצר סגירות חברתית ועיקור יכולת לפעול עצמאית.

הסוציולוגיה של המומחיות מאפשרת לחקור ביטויים של מומחיות מחוץ לגבולותיהן המסורתיים של הפרופסיות, באמצעות בחינת הידע הסמוי הנדרש לקיום מומחיות ושל תהליכים היסטוריים בהם מתהוות רשתות מומחיות דינמית סביב בעיות מוגדרות. היא מייחסת חשיבות לגילויים מגוונים של חליפין, נתינה, נדיבות ואמון, בניגוד לניתוח הביקורתי, המספק בהיבטים שונים של הדרה ושליטה התורמים דווקא לסגירות.